סיפור אהבה מורכב בין ברנר לחיה המגולל, דרך סדרת מכתבים, את מערכת היחסים הזוגית ומאוחר יותר המשפחתית אשר מסתיימת באופן טראגי. 

הרצח של יוסף חיים ברנר, במאורעות תרפ"א ביפו, היכה בתדהמה ובזעזוע את הישוב היהודי בארץ ובעולם, ויש אומרים ש"תרם" ליצירת ההילה האגדית שנרקמה סביב דמותו המרתקת. 

עיון במכתביו השמורים בארכיון "גנזים" אגודת הסופרים חושף צד נוסף באישיותו – חיי המשפחה המיוסרים שלו. ב-1913 התחתן עם הגננת חיה ברוידא, כעבור שנה נולד בנם אורי ניסן. אולם ברנר המסוכסך עם עצמו, נתון לפרצי דכאון וחולי, לא היה איש של זוגיות כמו שאומרים היום. הנישואים התפרקו אחרי כשנה. חיה עזבה את הארץ ונסעה עם אורי לברלין. הרבה אהבה, צער, געגועים וייסורי מצפון נשקפים במכתבים שכתב ברנר לחיה וגעגועים לבנו אורי. מאז לקחה אותו אמו לאירופה, לא זכה יותר ברנר לראותו. רק לאחר מותו, שבו חיה ואורי לארץ.  

הקשר בין ברנר הדכאוני לחיה הגננת מלאת החיים נועד כנראה מראש לכישלון. רבים דנו בסיבות לכשלונו של קשר זה. העורך של כתביו מנחם פוזננסקי אפילו כתב שהבעיה הייתה בכך שברנר הסגפן והנזירי לא התאים לחיה ברוידא שרצתה חיי נישואים נוחים. לעומת זאת פרופסור מנחם פרי בספרו "שב עלי והתחמם" האיר זווית אחרת לגמרי – לטענתו ברנר היה הומוסקסואל. הוא כותב על הקשר ההומו אירוטי שבין ברנר ובין חברו אורי ניסן גנסין.