כאשר גילינו את יומנה של לאה גולדברג הילדה, לא הצלחנו לעמוד בפני קסמו ובאופן חריג החלטנו לשלבו בפרויקט גנוזים. למרות שאין מדובר במכתב רגיל בין שני אנשים, לתחושתנו זהו מכתב אישי, מסוג אחר, כזה שנכתב מלאה גולדברג אל עצמה. כמה נדיר להציץ לרגע ראשוני שכזה בו נולדת משוררת.

בדף הראשון במחברת היומן הראשונה של לאה גולדברג אנו נפגשים בכתב הילדותי ורצוף השגיאות בעברית  של הילדה בת ה-11 שהעברית אינה שפת אמה, אבל היא שפת לימודיה בגימנסיה העברית בקובנה.  למעשה, כבר בפסקות הקצרות , בכתב היד הגולמי כביכול , מבצבצת משוררת הנפש והנוף שגולדברג תצמח להיות.   לאחר הפתיחה השגרתית כביכול,  שבה גולדברג מודיעה על רצונה לכתוב יומן ועל מעשיה באותו היום:  "שום דבר נפלא לא היה איתי היום, התחלתי לעשות את השיעורים, הלכתי לנגן  על פסנתר כמו בכל יום"  אנו חוזים לראשונה בניצוץ המשוררי של הילדה לאה:  "בשובי הביתה, הבטתי על השמיים וראיתי עננים קטנים כמלאכי אור ששטו על פני הרקיע" – למרות השגיאות המרובות בדקדוק, ההסתכלות השל הילדה  בעולם היא הסתכלות של משוררת היודעת לבטא את המציאות  שסביבה באמצעים ספרותיים כמו דימויים ומטאפורות, התבוננות מן הנפש החוצה ויכולת לקרוא בשם לתופעות בעולם  מתוך הלקסיקון הנפשי פנימי שלה. 

במשך כל חייה  כתבה גולדברג  מחברות יומן ובו כתבה על אירועים שונים בחייה, על אהבותיה המסובכות, על רגשות כעס, עצב, שמחה, הנאה וכאב ומדי פעם אף שיבצה מילות שירים. המחברות כולן מצויות בארכיון גנזים, החל מן הכתב הילדותי ורווי השגיאות שפותח את מחזור היומנים ועד לכתב הבוגר, השופע של המשוררת הבוגרת וקלת הכתיבה.