פגשנו במעט מאוד נשים בחיפושינו בארכיון,  ואף פחות מזה בנשים מזרחיות. שמחנו במיוחד למצוא את מכתבה של שושנה שבבו, בהיותה סופרת מרתקת ואחת הנשים המזרחיות הבודדות בגנזים. במכתב זה היא עונה למי שהיה המורה שלה – יהודה בורלא – בתגובה לביקורת קשה שכתב לאחר צאת ספרה הראשון. שבבו מצטיירת כאישה חזקה ואמיצה שאינה חוששת להביע את דעתה בפומבי ולענות לבורלא בחריפות . לא יכולנו להמנע מלתהות האם היה מעז לתת ביקורת דומה, במהותה ובניסוחה, לסופר גבר?

בהמשך מצאנו מכתב נוסף שנשלח לשבבו ממרדכי ליפסון – "עורך דואר היום" איתו נהגה שבבו להתכתב. ההסגברה בה התחיל בורלא ממשיכה גם במכתבו של ליפסון – אשר בא לתמוך ולעודד את שבבו אך משתמש במילים קשות וטוען שלא היתה צריכה להוציא את ספרה לדפוס כלל. 

שושנה שבבו – ילידת 1910 זכרון יעקב. בת למשפחה ספרדית מצפת. כבר בצעירותה החלה לפרסם סיפורים קצרים בכתבי עת ספרותיים, בנושאים שלא הרבו לעסוק בהם באותם ימים. בהקדימה את זמנה, כתבה שבבו על תמורות במעמדה של בת המזרח ובחוויותיה של אישה צעירה שעוברת הטרדות מיניות. פרסמה שני רומנים – "מריה" ו"אהבה בצפת", שעסקו באהבה פורצת גדרות. לאחר שתי יצירות אלו, שזכו לקהל קוראים רחב ולתגובות סוערות, חדלה לכתוב – היא התחתנה וגילתה כפי שסיפרה ביומנה כי לאישה נשואה אין זמן לכתוב ספרים. שנים רבות נשכחה יצירתה. שבבו נפטרה ב-1992 ובעשור האחרון זוכה יצירתה לעניין מחודש ויצירותיה פורסמו מחדש.

המכתב המפורסם שלה ליהודה בורלא, שהיה המורה שלה בבית הספר בזכרון יעקב, מגלה את האופי הסוער שלה. אופי שהתגלה גם ביצירתה. בורלא כתב ביקורת קטלנית על ספרה "מריה". אך לא אישה חמת מזג כשושנה תספוג זאת בשתיקה.

בורלא לא נותר חייב – והחזיר לה את המכתב כשהוא עונה לה במלים נמרצות:

 "מכתבך אלי הוכיח לי פי מאה מה הן השגותיך הספרותיות והאנושיות. הוא גם עדות ברורה על אופייך ועל כל מה שאת משתקפת בו כגנאי.

תשובה בכלל למכתבך זה תמצאי במשלי פרק כו' ד ["אל תען כסיל כאיולתו, פן תשוה לו גם אתה"].

בשלום, י. בורלא